<h1>ספר התרומות שער נ"ו</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ויש לברר שטר שנכתב ביום ולא קנו מידו עד הלילה הסמוכה לו אם נקרא מוקדם אחר שנתעסקו באותו ענין כל היום עד הלילה הסמוכה לו. ועל זה גרסינן בגטין פ"ב נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום הרי זה כשר. ותו גרסינן התם [י"ח ע"א] אמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד נכתב ביום ונחתם בלילה כשר, דהא משעת פסק דין אשתעבד ליה ומכאן דנקט שטרא דמי, כתובה נמי כמעשה ב"ד דמיא. ולא איתוקם כותיה, דהא גרסינן עלה כתובתה דחייא בר רב אכתיב ביממא ואחתים בליליא הוה רב התם ולא אמר ולא מידי, ושיילינן לימא כשמואל סבירא ליה, ומשני לא עסוקים באותו ענין הוו. ותניא אמר רבי אלעזר בר ר' צדוק לא שאנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל אם עסוקין באותו ענין כשר, שמיום שהוחל הענין מאותה שעה נגמר המעשה.
<h2>דף כו:</h2>
וכן מי שנמסרה להם עדות במדינה זו וכתבו אותו במדינה אחרת אין מזכירין מקום שנמסרה בו העדות אלא מקום שחתמו בו חתימת ידם, וכדגרסינן התם [ב"ב קע"ב ע"א] אי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמסירי לכו מילי בהיני. ופרש"י דאי לא עבדי הכי מתחזי כשקרא. ומקשו עליה דקי"ל דלמחזי כשקרא לא חיישינן [גיטין כ"ו ע"ב], ומוקמי לה בשטר בלא קנין, כמו הודאה שאין בה קנין, ומשום חששא דלא ליתו לידי הזמה, אבל בשטרי הקנאה [יכתבו] במקום שנמסרה להם העדות ומאותו זמן. ואע"פ שאין טענת הזמה בשטר שהרי יכולין לטעון אע"פ שאתם ראיתם אותנו ביום שנכתב השטר במקום אחר אנחנו אחרנוהו וכתבנוהו, מ"מ חשש רבה בר שילא כי אולי העדים לא יתנו את לבם לטעון טענה כזו ויזימום בדבריהם ולפיכך השיאם עצה כזו. ומסתברא דבין בקנין בין בלא קנין דבר רבה בר שילא, והכי קאמר להו כל היכא דכתביתו כתובו יומא דקיימיתו ביה, לא מבעיא בלא קנין דצריך שיכתוב מקום שעומד בו במקום הכתיבה שהרי אינו כלום עד שיכתוב, אלא אפילו הוה קנין אי בעי למכתב יומא דקאי ביה באמת כותב בו מקום שנכתב, דחיישינן לאתחזי כשקרא, אבל אם יכתוב יום הקנין כותב אותו זמן באותו מקום שהיה, דמחזי כשקרא אם יכתבו החדש שעבר, ויכתוב שנכתב במדינה שהוא עומד בו עכשו. וכן הסכים בזה הרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב לי [סימן ס"א], דבר ברור שכל הכותבין יומא דקיימו ביה בין בלא קנין כגון דלא ידעי יומא דקנו ביה צריכי למכתב נמי דוכתא דקיימי ביה. אבל אנו פירשנו לפניך שהכותבין יומא דקנו ביה דוכתא דקנו ביה כתבי ואע"ג דיתבין בהיני כתבינן בשילי, ואדרבא כי כתבי דוכתא דקיימי ביה מיחזי כשקרא הוא, וכשאמרו כתבו בשילי ואע"ג דאמסרן לכו מילי בהיני בכותבין בו יום הכתיבה אמרו, ע"כ.
